השתחררתי מהצבא אחרי ארבע שנים של שירות אינטנסיבי וקשה, לרבות פיקוד על חיילים ומבצעים מסובכים והיה לי ברור שאני חייבת לטוס לחוץ לארץ כמה שיותר מהר. הרגשתי שאני חייבת להתאוורר מהמדינה, מהסביבה המוכרת ומהעיר. החלטתי שאני צריכה לטוס להודו. שם המציאות עובדת בקצב אחר ויש לאנשים רוחניות מדבקת אשר תעזור לי לנקות את המשקעים ולמלא מצברים. על אף שהייתי ארבע שנים בצבא, את כל הכסף שהרווחתי נתתי לאימי אשר נפלה למשכב ולא יכלה לעבוד והלכה למעשה התפקידים התחלפו ואני התחלתי להיות זו שמטפלת בה ולא להיפך.
התלבטתי איך אני הולכת לגייס את הסכום הנדרש לטיול המיוחל שלי להודו ואז תוך כדי נסיעה לבסיס שמעתי ברדיו שמדברים על הלוואות ועל תנאים שונים שיש לכל הלוואה. בגלל שלא הכרתי את תחום ההלוואות החלטתי לגשת לבנק ולבדוק על מה מדובר. פקידת הבנק שלי מכירה אותי מאז שהייתי קטנה וידעתי שהיא תעזור לי ולא תמליץ לי על הלוואה שהיא בבחינת חתול בשק. ניגשתי לבנק על מנת להתייעץ איתה. אמרתי לה שאני צריכה הלוואה של כמה עשרות אלפי שקלים על מנת שאוכל לטוס להודו. היא שאלה אותי מתי אני רוצה לטוס ואם יש לי עבודה מתוכננת לכשאחזור. אמרתי לה שבצבא רוצים שאחזור אבל אני עוד לא יכולה להתחייב ומרגישה שאני חייבת קצת חופש לפי שאדע לאן מועדות פניי.
היא שאלה אם אפשר לקבל מכתב מהצבא שהוא מעוניין להמשיך את השירות שלי ושלמעשה אני לא משתחררת אלא רק יוצאת לחופשה ללא תשלום. אמרתי לה שאין שום בעיה ושאדאג לארגן לה את המסמך המבוקש. מתוך סקרנות הייתי חייבת להבין מדוע היא שאלה את כל השאלות האלו. היא הסבירה שעל מנת להשיג לי את ההלוואה עם התנאים הטובים ביותר היא רוצה להראות שיש לי בסיס כלכלי והצבא מהווה בסיס כלכלי מצוין. היה לי קצת עצוב שאני צריכה לקחת הלוואה על מנת לטוס לטייל בהודו אבל ידעתי שמה שלא יהיה אסתדר ולכן העדפתי לקחת הלוואה ולטוס מאשר לא לטוס כלל.
